אתרי התגלית
הגדל
מערות קומראן
בראשית שנת 1949 איתרו ארכיאולוגים את מערה מספר 1; פעולה זו הציתה את המחקר הארכיאולוגי של האזור. במערה זו, השוכנת קילומטר אחד מצפון לנחל קומראן, נמצאו שרידים מלפחות 70 כתבי־יד, ובהן קטעים השייכים לשבע המגילות המקוריות. גילויה של המערה ביסס את הידוע לנו בדבר מקורן של המגילות שנרכשו מאת הבדווים, והממצאים הארכיאולוגיים שנתגלו בה איששו את התאריכים שהניב המחקר הפליאוגרפי.
באותה עת המשיכו הבדווים לחפש מגילות, שכן הם זיהו את הרווח הטמון בקטעי קלף אלה. קטעי מגילות שמצאו הבדווים במערות נוספות הוכיחו שהממצא במערת קומראן 1 לא היה מקרי, וכי יש במדבר יהודה מערות נוספות שהוטמנו בהן מגילות.
בשנים 1951–1956 נערכה פעילות ארכיאולוגית רחבת-היקף בחורבת קומראן ובמערות הסובבות אותה. נסקר מצוק לאורך שמונה קילומטרים, ואותרו בו 11 מערות שהניבו שרידים של ממצאים כתובים: חמש מערות נתגלו על ידי הבדווים, ושש על ידי ארכיאולוגים.
מערת קומראן 1 (1Q) – נתגלתה על ידי נער בדווי, רועה צאן, בשנת 1947; נחפרה על ידי ארכיאולוגים בשנת 1949. מגילות מדבר יהודה נתגלו לראשונה במערה זו, שמאוחר יותר זכתה לכינוי "מערה 1". המגילות הראשונות שהתגלו נשתמרו היטב, כיוון שכנראה הוטמנו בתוך קנקני חרס מוארכים שנחתמו במכסה. המגילות שנתגלו במערה זו יצרו מהפיכה בחקר היהדות והנצרות הקדומות. במהלך החפירות במערה גילו החופרים קטעים נוספים מהמגילות הראשונות ומכ-70 מגילות נוספות.
המגילות הגדולות שנמצאו במערה 1 הן: סרך היחד, מלחמת בני האור בבני החושך, מגילת הודיות, ישעיה א', ישעיהו ב', בראשית חיצונית ופשר חבקוק.
מערת קומראן 2 (2Q) – נתגלתה על ידי בדווי בשנת 1952. במערה 2 נמצאו קטעי מגילות של ספרות מקראית, ובהם חמישה חומשי תורה, ירמיה ותהלים, וכן ספרות שאיננה מקראית, כגון ספר היובלים וספר חנוך.
מערת קומראן 3 (3Q) – נתגלתה ונחפרה על ידי ארכיאולוגים בשנת 1952. במערה זו נתגלו שני חלקים של מגילת נחושת ייחודית, ובה רשימת אתרים במדבר יהודה ובסביבות ירושלים - אולי המקומות שהוטמנו בהם אוצרות המקדש. לפי המגילה, באוצרות יש כמות אדירה של זהב, כסף, נחושת ובשמים. לצד מגילת הנחושת נמצאו במערה 3 קטעים של כ-12 מגילות מקראיות ושאינן מקראיות, ובהן עותק של ספר היובלים.
מערת קומראן 4 (4Q) – נתגלתה על ידי בדווים בשנת 1952, ממש מתחת לאפם של הארכיאולוגים שחפרו בחורבת קומראן הסמוכה. מערה 4 היא המפורסמת מבין מערות קומראן, ונתגלו בה אוצרות של ממש: אלפי קטעי מגילות של מאות כתבי־יד, שהם 75% מכלל המגילות שנתגלו במערות קומראן. בכתבי-היד יש טקסטים מקראיים, חיבורים אפוקליפטיים, פירושים על המקרא, ספרות הלכתית-יהודית, תפילות, ספרות כיתתית, תפילין ומזוזות ועוד. בשל השתמרותם הדלה, קטעים אלו הם הקשים ביותר לפענוח ולתרגום.
מערת קומראן 5 (5Q) – נתגלתה ונחפרה על ידי ארכיאולוגים בשנת 1952. במערה נמצאו קטעים מכ-25 מגילות קלף, ובהן טקסטים מקראיים וכיתתיים.
מערת קומראן 6 (6Q) – נתגלתה על ידי בדווים בשנת 1952. במערה נמצאו קטעים מכ-31 מגילות, רובן כתובות על פפירוס, ובהן טקסטים מקראיים, מזמורים וחיבורים כיתתיים. מערה קטנה זו היא הנגישה ביותר למבקרים היום מבין כל המערות שנתגלו בהן מגילות.
מערת קומראן 7 - 10 (10Q ,9Q ,8Q ,7Q) - נתגלו על
ידי ארכיאולוגים בשנת 1955. כל כתבי-היד שנתגלו במערה 7 נכתבו ביוונית,
ובהם תרגום של ספר שמות.
ישנם חוקרים שניסו לזהות בכמה קטעים זעירים שנחשפו במערה 7 טקסטים מן הברית החדשה.
במערה 8 נמצאו קטעים מספר בראשית, תהלים, מזוזה, מזמור ותפילין. כמו כן,
נתגלו במערה שרידי מזון, נרות חרס רבים ו-68 פיסות עור לקשירת מגילות, עדות לכך
שבמקום פעל כנראה בית מלאכה. במערה 9 נמצא קטע יחיד של מגילת פפירוס. הממצא
היחיד עם סימני כתב שנמצא במערה 10 הוא שבר של כלי חרס (אוסטרקון).
מערת קומראן 11 (11Q) – נתגלתה על ידי בדווים בשנת 1956. המגילות האחרונות שנתגלו עד היום במערות קומראן נמצאו במערה זו. נמצאו שרידיהם של כ-30 כתבי־יד, ובהם כמה מגילות כמעט שלמות: ספר ויקרא (בכתב עברי קדום), תהלים ותרגום לארמית של ספר איוב. הממצא המרגש ביותר במערה זו הוא מגילת המקדש, הארוכה במגילות מדבר יהודה, המשכתבת את ספר דברים ומפרטת תקנות הנוגעות לירושלים ולמקדש.
מערות המפלט מימי בר כוכבא
בשנות ה 50 וה 60 למאה העשרים נמשך המירוץ בין הארכיאולוגים והבדויים לחשיפת ממצאים כתובים במדבר יהודה. כתבי-היד החשובים ביותר פרט למגילות ממערות קומראן הם מגילות שהתגלו במערות בוואדי מורבעאת ונחל חבר המתוארכים לזמנו של מרד בר כוכבא 135-132 לספירה.
ואדי מורבעאת (נחל דרגה, MUR) – נתגלתה על ידי בדווים בשנת 1951. בחמש המערות בוואדי מורבעאת נתגלו 170 כתבי־יד, המתוארכים לימי מרד בר כוכבא. רובם טקסטים מנהליים הכתובים על פפירוס, שתכנם תעודות כלכליות של פליטי המרד שחיפשו מפלט במערות אלה, הנמצאות כ-18 ק"מ מדרום לחורבת קומראן. כמו כן נמצאו מכתבים שכתב מנהיג המרד, שמעון בר כוכבא (בן כוסיבה),ומגילות מקראיות, שהחשובה בהם היא מגילת התרי-עשר.
נחל חבר (Hev)
נתגלתה על ידי בדווים בשנות החמישים למאה העשרים. כמה קטעי מגילות, שנרכשו מידי הבדווים בשנת 1952, הוטמנו במקור במערות בנחל חבר, בין עין גדי למצדה. חפירות ארכיאולוגיות רחבות-היקף נערכו בעשר מערות בנחל חבר בשנים 1960–1961, ונחשף בהן אחד המטמונים הגדולים ביותר של כתבי־יד עתיקים ממדבר יהודה. תאריכם בימי מרד בר כוכבא, ותכנם מסמכים אישיים של הפליטים, התכתבות צבאית בין בר כוכבא לפקודיו וכמה חיבורים מקראיים.
מערת נחל חבר 5–6 (5/6Hev) - במערה זו, המכונה "מערת האיגרות", נמצאו מסמכים שמצוינים בהם התאריכים 94–132 לספירה. בין המסמכים נמצאו שלושה ארכיונים:
- 15 כתבים בעברית, בארמית וביוונית, שהוטמנו בנאד מים מעור. רוב המכתבים נשלחו על ידי שמעון בר כוכבא (בן כוסיבה), מנהיג המרד .
- צרור מכתבים עטוף, הנתון בתוך ארנק עור, ובו 35 תעודות כלכליות אישיות. המכתבים שייכים לאישה ששמה בבתא.
- חמישה חוזים, השייכים לאלעזר, חקלאי מעין גדי.
מערת נחל חבר 8 (8Hev) – מערה זו מכונה "מערת האימה", שכן התגלו בה 40 שלדים של פליטים שחיפשו מפלט במערות בימי מרד בר כוכבא. במערות נמצאו שלושה חרסים כתובים (אוסטרקונים), שהונחו על השלדים, ובהם חרותים שמותיהם של ההרוגים. הטקסט החשוב ביותר שנתגלה במערה זו הוא מגילת התרי-עשר ביוונית שהשתמרה היטב.
"אוסף סיאל" (XHev/Se) – באוסף זה מבחר תעודות שנרכשו למוזיאון רוקפלר מאת בדווים בשנות החמישים למאה העשרים. מקורם של כתבים אלו אינו ידוע ברובו. לטענת הבדווים, הם נמצאו בנחל צאלים, אולם חפירות שנערכו במקום מאוחר יותר הוכיחו אחרת, לפחות לגבי חלק מהכתבים. טקסטים אחדים מאוסף זה התבררו כקטעים השייכים לטקסטים שנמצאו בנחל חבר ולשטר מכירה שמקורו בוואדי מורבעאת.
אתרים נוספים
ואדי דליה, מערת אבו שנג'ה (WD) – נתגלתה על ידי בדווים בשנת 1962. במערה זו, השוכנת כ-14 ק"מ מצפון ליריחו, נתגלו מטמון ובו 40 קטעי פפירוס כתובים בארמית, טביעות חותם ומטבעות, וכן שרידי עצמות של 205 פריטים. פפירוסים אלו הם מסמכים משפטיים, שומרוניים, מהתקופה הפרסית (המאה הד' לפני הספירה), ותכנם לרוב שטרי מכירה של עבדים. בעליהם של המסמכים היו שומרונים עשירים, שנמלטו מהעיר שומרון לאחר שנכבשה בידי אלכסנדר מוקדון בשנת 333 לפני הספירה וכנראה נרצחו בידי חייליו.
מצדה (Mas) – חפירה ארכיאולוגית רחבת-היקף נערכה באתר בשנים 1963–1965. מצדה, שהוכרזה אתר מורשת תרבות עולמית מטעם אונסקו, ידועה כמעוזם האחרון של המורדים במלחמתם נגד הרומאים בימי המרד הגדול (66–73 לספירה). מורדים אלו בחרו בארמונו המפואר של המלך הורדוס כבסיס שממנו התנהלה התנגדותם.
כתבי-היד שהתגלו במצדה לא נמצאו במערות, אלא במבנים שהקימו המורדים בתחומי הארמון, סמוך למתחם שזוהה כבית כנסת. תאריכם בתקופה הרומית, ובהם טקסטים מקראיים (ספר בראשית, שני עותקים של ספר ויקרא, ספר דברים, יחזקאל ושני עותקים של תהלים) וכן עותק של שירת עולת השבת וטקסט בעברית של ספר בן סירא. המגילות המקראיות תואמות את נוסח המסורה, ומכאן שהנוסח הקנוני של התנ"ך היה קיים כבר באמצע המאה הא' לספירה.
כן נמצאו פפירוסים ביוונית ובלטינית, רובם בעלי תוכן מנהלי או צבאי, ונראה על כן שהיו שייכים לחיילים הרומיים שהוצבו במקום לאחר המרד. יוצא דופן הוא קטע מפפירוס ובו שורה מהאיניאדה של וירגיליוס, המתייחסת לסיוטים שרודפים את המלכה דידו. בהקשר זה, נראה שהציטוט מבטא את תגובתו של חייל רומי למראה גופותיהם של המורדים שהתאבדו.